צריכת האנרגיה עולה בכל שנה ושנה עם גידול האוכלוסייה והתפתחות הטכנולוגיה. התלות באנרגיה מיובאת, הזיהום הסביבתי, ההתחממות הגלובלית ועלות הפקת האנרגיה שאינה מתכלה אילצו את האנושות למצוא פתרון לבעיות אלו. לכן, הכרחי לייצר אנרגיה נקייה ממקורות שונים ברי קיימא (בניגוד לנפט, פחם וגז) עבור הפיתוח הכלכלי ושיפור איכות הסביבה.

כאשר מקורות האנרגיה האופטימליים הם מקורות אנרגיה מתחדשת (שמש, רוח וכדומה) – האנרגיה אשר תופק מהם תהיה זולה, ידידותית לסביבה וללא הגבלה. כדי לשפר את דרכי ההפקה של האנרגיות המתחדשות ולפתח דרכים נוספות, על המדינות לכנס את מקבלי ההחלטות, המנהיגים הכלכליים במשק, אנשי איכות הסביבה ועוד. כמו כן מתפקידה של הממשלה לתמרץ באופן משמעותי את פיתוח הפקת האנרגיה המתחדשת ולעודד השקעות חדשות (Kaya, Kilic, 2012).

מגבלה בייצור אנרגית מאובנים

בניגוד למדינות אחרות במזרח התיכון, לישראל יש מגבלה בייצור אנרגיית מאובנים. מאז הקמת המדינה בשנת 1948 ישראל הסתמכה במידה רבה על אספקת אנרגיה ממדינות זרות, כאשר אספקת אנרגיה זו סיפקה כמעט את כל צרכי האנרגיה שלה.

בשנים האחרונות התגלה גז טבעי במזרח ים-התיכון. תגליות אלה עשויות לשפר את בטחון האנרגיה של המדינה אך עם זאת ישנו צורך מטעם הממשלה לעידוד השימוש והפקת אנרגיה מאנרגיה מתחדשת (Bahgat, 2014). כמו כן, בשנים האחרונות נחקקו מספר חוקים ותקנות כדי לעמוד ביעדי ייצור מאנרגיה מתחדשת- לגוון את תמהיל האנרגיה מאנרגיית המאובנים ולשפר את יעילות האנרגיה.

התחלה מאוחרת זו לשינוי האקלים והזיהום יכולה להיות מוסברת על ידי העמדה של המדינה היהודית על פרוטוקול קיוטו – שמכסות הוטלו להפחתת פליטת גזי חממה בשנת 2004. ישראל פעלה לאשר את הפרוטוקול אך לא הייתה צד לאמנת האומות המאוחדות בדבר שינוי האקלים ולכן לא התחייבה לצמצום פליטה ספציפית. מאז האוכלוסייה והכלכלה הישראליות המשיכו לגדול, מה שעוד יותר הדגיש את הצורך בחיסכון באנרגיה וגיוון.

צעד המפתח הוא להפחית צריכת אנרגיה ביתית על ידי החלפת מכשירי חשמל ביתיים מכשירים ישנים למכשירים החסכוניים באנרגיה, שאיפה לעלות את המודעות והחינוך – להגדיל את ההשקעה במחקר מדעי וטכנולוגי ולקדם את הבנייה הירוקה. כמו כן,  עזרה על ידי הממשלה במתן סובסידיות, חקיקת חוקים ויצירת קרן מיוחדת למימון הצעות אלה באמצעות הכנסות ממס מיוחד לצרכן עבור שימוש בחשמל.

חשיבות גדולה לשימוש וייצור מאנרגיה מתחדשת

בשנת 2012 – 43% מצורכי האנרגיה של ישראל סופקו מפחם, 37% מגז טבעי, וכ- -20% מנפט.  מקורות אנרגיה מתחדשת ייצגו רק 0.1% מכלל האנרגיה, כך לפי האתר העולמי לאנרגיה מתחדשת בנוגע לצריכת האנרגיה בישראל. מדינת ישראל נקטה בכלים כגון סובסידיות של עד פי ארבעה ממחירי החשמל ליצרנים פרטיים המפיקים חשמל מאנרגיה סולארית באמצעות מערכות ביתיות, וכן הבטחה לרכישת החשמל לתקופת זמן חוזית של 20 שנה.

כהשוואה לישראל ניתן לקחת את טורקיה, אשר בשנת 2015 נתנה תמריצים ועודדה לשימוש באנרגיה מתחדשת, דוגמת הבטחת קניית חשמל מיצרנים פרטיים במחיר מוסכם למשך 10 שנים, וזכאות לסובסידיה נוספת הנעה בין 0.004 דולר עד 0.035 דולר לקילו וואט לשעה למשך 5 שנים, במידה והם משתמשים בציוד יצור וטכנולוגיה מקומית לצורך הפקת האנרגיה (Kaya, Kilic, 2012).

כמו כן, לפי מאמר זה, גם בגרמניה יש חשיבות גדולה לשימוש וייצור מאנרגיה מתחדשת. ייצור מאנרגיה מתחדשת התפתח במהירות מתחילת שנות ה-90 בגרמניה כתוצאה מאימוץ מדיניות האנרגיה המתחדשת ע”י האיחוד האירופי והממשלה הגרמנית. בנוסף,  גרמניה, בשונה מטורקיה, מעניקה תמריצים גבוהים למתקני הפקת אנרגיה קטנים ובכך מובילים לפיתוח יצור האנרגיה ולהגדלת התעסוקה במשק.

כמו כן, חוזה הרכישה המקובל בגרמניה ובאיחוד האירופי הוא 20 שנה, בניגוד לטורקיה, וכן המחיר ליח’ אנרגיה בטורקיה נמוך משמעותית מהמחיר בה נמכרת יחידת אנרגיה מתחדשת באירופה, דבר המשפיע באופן שלילי על כדאיות ההשקעה בהפקת אנרגיה מתחדשת בטורקיה.

בישראל, על מנת לקדם ייצור מאנרגיה מתחדשת, הרשויות הציגו כמה תמריצים בשנים האחרונות. בסוף 1990 הוקמה ועדה ממשלתית – “ועדת השרים לענייני איכות הסביבה וחומרים מסוכנים” אשר החליטו לפעול לקידום פיתוח טכנולוגיות לניצול יעיל של אנרגיות חלופיות ועל-ידי כך להפחית את התלות בדלק מיובא ולהקטין את זיהום הסביבה. החלטה שעברה את אישור הממשלה וזאת כדי לגבש אמצעים מנהליים וחקיקה לקידום שימוש באנרגיות חלופיות, להציע פרויקטים ולמשוך השקעות זרות ומקומיות.

כמו כן,  בנובמבר 2002 קיבלה הממשלה החלטה שהייתה להחלטה העיקרית בנושא ייצור חשמל מאנרגיה חלופית. להלן שתי הקביעות העיקריות בהחלטה, לפי פרסום באתר של כנסת ישראל:

• יש לעודד את הקמתם ואת הפעלתם של מתקני חשמל ותחנות כוח לייצור חשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות על-ידי יצרני חשמל פרטיים באמצעות התקנת מערכות סולאריות ביתיות וחברת החשמל.
• משנת 2007 יופק חשמל עד היקף של %2 מהחשמל המסופק לצרכנים על-ידי מתקני אנרגיה מתחדשת. שיעור זה יעלה ב-%1 בכל שש שנים, וכך משנת 2016 יופק חשמל ממתקנים כאמור עד שיעור של %5 מהחשמל המסופק לצרכנים.

בתחום האנרגיה הסולארית להפקת חשמל ישראל אינה מתקדמת די

בשנת 2010 הודיעו המשרד להגנת הסביבה והמשרד לתשתיות הלאומיות על תכניות נוספות כדי לטפל בבעיות אלה. התכנית הלאומית וההתייעלות האנרגטית הלאומית חולקות את אותן מטרות וקוראות לפעולות מסוימות כדי לשפר את ביטחון האנרגיה של המדינה.

לדעתנו פעולות אלה ועידוד מעבר לאנרגיה מתחדשת ע”י המדינה הינו צעד חשוב, מכיוון וברשות המדינה הכלים להשפיע על המשק כולו. ישראל נהנית משפע של שדות שטופי שמש בשילוב עם אזורים צחיחים עצומים, ובמקביל חוסר במרבצי נפט ופחם, המצריך יבוא חומרים אלו.

לכן לא מפתיע כי תעשיית דודי השמש, המשתמשת בלוח סולארי לקליטת קרני השמש ועל ידי כך חימום המים המוזרמים לברז, מפותחת מאוד בישראל. למעשה, לפי דברי הארגון הישראלי לייצוא והמכון לשיתוף פעולה בינלאומי, יותר מ-85% ממבני המגורים בישראל משתמשים בקולטי שמש. אולם, בתחום האנרגיה הסולארית להפקת חשמל ישראל אינה מתקדמת די, כאשר אינה עמדה ביעדי הביניים שלה לפי החלטה 4450 משנת 2009, העומדים על 5% מכלל החשמל המיוצר המופק מאנרגיות מתחדשות עד 2014 ו- 10% ב- 2020.

עם זאת, מדיניות עידוד שימוש באנרגיות מתחדשות אינה יכולה להצליח לבדה ללא עידוד פיתוח טכנולוגי (Costantini, Crespi, 2013). לכן, לדעתנו, אי-עמידה זו מקורה בעיקר בעודף בירוקרטיה הכרוכה בהקמת מתקנים פוטו-וולאטים ובחוסר רצון של הממשלה לעמוד ביעדים אלו, וכן בחוסר עידוד פיתוח טכנולוגי.